היסטוריה של אייקידו
שיטות לחימה קלאסיות
תחום אומנויות הלחימה מקורו משיטות לחימה צבאיות שהיו בשימוש לפני עידן הנשק החם. באותה תקופה נאלצו הלוחמים להתמודד פעמים רבות פנים מול פנים כדי להכריע את הקרב. כלי הנשק שברשותם היו חרבות מסוגים שונים, כידונים, חניתות, סכינים, גרזנים וכדומה. בנוסף לכלי הנשק שלטו הלוחמים בשיטות לחימה בידים ריקות.
שיטות לחימה אלו היו מאוד תכליתיות, בשונה משיטות ספורטיביות, ואפילו שיטות להגנה עצמית בימינו, המטרה היתה להרוג את היריב, או לפצוע אותו בצורה קשה, כדי למנוע ממנו להמשיך להלחם.
שיטות הלחימה בהם השתמשו הסמוראים בקרבות ביפן של התקופה הפאודלית היו מגוונות ורבות, הסיבה נובעת מכך שלכל קלאן (שבט) היתה שיטת הלחימה שלו, שנלמדה על ידי הלוחמים שלו. שיטות אלו נחשבו למידע סודי של השבט, והלמידה ההדדית מבתי ספר אחרים נעשתה בעיקר בשדה הקרב, בלי הרבה סלחנות למתחילים...
השיטות התפתחו ועברו אבולוציה במשך השנים בעיקר בזכות אלה ששרדו את הקרבות ויכלו להעביר את הידע והניסיון הקרבי שצברו הלאה לדורות הבאים.
שיטות אלה נשתמרו עד היום והן נקראות כיום שיטות קלאסיות או אומנויות לחימה קלאסיות.
מה לומדים בשיטות הקלאסיות?
שיטות לחימה קלאסיות, ילמדו שימוש בכלי נשק מתקופת הסמוראים – חרבות מסוגים שונים, מקלות וסכינים. וכן ילמדו טכניקות בידיים ריקות כנגד ידיים ריקות שמיועדות לשימוש גם כנגד יריב חמוש.
הטכניקות בידיים ריקות יכולות לכלול בריחים שונים, שמטרתם נטרול היריב ולקיחת כלי הנשק שלו, חניקות ושבירות מפרקת, הטלות שמטרתן הפלת היריב על ראשו והריגתו, וכן התקפות לנקודות רגישות בגוף, שכן היריב עלול ללבוש שריון, ומכות לאזורים חזקים לא יגרמו לנזק מבעד לשריון.
טכניקות בכלי נשק יכללו מגוון רחב של התקפות, התקפות נגד ותגובות הגנתיות בכלי נשק מגוונים, וטכניקות של פריקת הנשק מהיריב על מנת לקחת אותו כשבוי. שיטות מסוימות מלמדות עד היום טכניקות קשירה של שבויים.
מה ההבדל בין השיטות השונות?
ישנם עשרות סוגים של אומנויות לחימה קלאסיות, וכל אחת מדגישה אספקטים אחרים של קרב, חלקן ישימו דגש על בעיטות ומכות בעזרת הידיים, חלקן על נעילות והפלות. מעט מאד שיטות מלמדות לחימה על הקרקע, שכן הסמוראים היו בדרך כלל נלחמים בקבוצות, ולרדת לקרקע עם יריב עלול לחשוף אותך להתקפה מצד יריב אחר. למרות זאת יש מספר שיטות שמלמדות לחימה על הקרקע.
ההבדל העיקרי בשיטות הללו הוא החלוקה לשיטות ה-"ג´וג´וטסו" וה- "אייקי ג´וג´וטסו".
"ג´ו-ג´וטסו" – "לחימה רכה" הוא שם כללי לשיטות הלחימה הללו שנשתמרו בצורה מלאה או חלקית, או התפתחו מאז תקופת הסמוראים. (זהו שם מודרני יש לציין, בעבר נקראו שיטות אלו בשמות אחרים)
"אייקי ג'ו-ג'וטסו" הינו שם כללי לשיטות בהן יש דגש על שימוש בעיקרון ה-"אייקי" ההשתלבות באנרגיה של היריב ובשימוש בכוח שלו נגדו, והן מיועדות לחסוך באנרגיה של הלוחם, על מנת לאפשר לו להלחם לתקופה ארוכה יותר ועם מספר רב של לוחמים.
מייסד האייקידו מורהי אואשיבה למד שיטות שונות של אומנויות לחימה קלאסיות ושימוש בחרב:קיטו ריו ג'וג'וטסו, גוטו-הא יאגיו ריו ג'וג'וטסו, ג'וג'וטסו עתיק וג'ודו.
לשיטת דאיטו ריו אייקי ג'וג'וטסו אותה למד המייסד ולימד אותה במשך כ-20 שנה היתה השפעה רבה להולדת האייקידו.
האייקידו נולד עקב שאיפה חסרת פשרות של מייסד האייקידו לרדת לעומק הבנת הבודו (=דרך אומנויות הלחימה) ועולם הרוח. שאיפה זו גרמה למייסד לפתח אומנות לחימה אפקטיבית מאוד עם שורשים עמוקים לשיטות הלחימה הקלאסיות יחד עם פילוסופיה פציפיסטית ושוחרת שלום.
פילוסופית האייקידו שוללת אלימות ותחרותיות ומדגישה התפתחות רוחנית של המתאמן בנוסף לתרגול של טכניקות לחימה.
שיטות לחימה קלאסיות
תחום אומנויות הלחימה מקורו משיטות לחימה צבאיות שהיו בשימוש לפני עידן הנשק החם. באותה תקופה נאלצו הלוחמים להתמודד פעמים רבות פנים מול פנים כדי להכריע את הקרב. כלי הנשק שברשותם היו חרבות מסוגים שונים, כידונים, חניתות, סכינים, גרזנים וכדומה. בנוסף לכלי הנשק שלטו הלוחמים בשיטות לחימה בידים ריקות.
שיטות לחימה אלו היו מאוד תכליתיות, בשונה משיטות ספורטיביות, ואפילו שיטות להגנה עצמית בימינו, המטרה היתה להרוג את היריב, או לפצוע אותו בצורה קשה, כדי למנוע ממנו להמשיך להלחם.
שיטות הלחימה בהם השתמשו הסמוראים בקרבות ביפן של התקופה הפאודלית היו מגוונות ורבות, הסיבה נובעת מכך שלכל קלאן (שבט) היתה שיטת הלחימה שלו, שנלמדה על ידי הלוחמים שלו. שיטות אלו נחשבו למידע סודי של השבט, והלמידה ההדדית מבתי ספר אחרים נעשתה בעיקר בשדה הקרב, בלי הרבה סלחנות למתחילים...
השיטות התפתחו ועברו אבולוציה במשך השנים בעיקר בזכות אלה ששרדו את הקרבות ויכלו להעביר את הידע והניסיון הקרבי שצברו הלאה לדורות הבאים.
שיטות אלה נשתמרו עד היום והן נקראות כיום שיטות קלאסיות או אומנויות לחימה קלאסיות.
מה לומדים בשיטות הקלאסיות?
שיטות לחימה קלאסיות, ילמדו שימוש בכלי נשק מתקופת הסמוראים – חרבות מסוגים שונים, מקלות וסכינים. וכן ילמדו טכניקות בידיים ריקות כנגד ידיים ריקות שמיועדות לשימוש גם כנגד יריב חמוש.
הטכניקות בידיים ריקות יכולות לכלול בריחים שונים, שמטרתם נטרול היריב ולקיחת כלי הנשק שלו, חניקות ושבירות מפרקת, הטלות שמטרתן הפלת היריב על ראשו והריגתו, וכן התקפות לנקודות רגישות בגוף, שכן היריב עלול ללבוש שריון, ומכות לאזורים חזקים לא יגרמו לנזק מבעד לשריון.
טכניקות בכלי נשק יכללו מגוון רחב של התקפות, התקפות נגד ותגובות הגנתיות בכלי נשק מגוונים, וטכניקות של פריקת הנשק מהיריב על מנת לקחת אותו כשבוי. שיטות מסוימות מלמדות עד היום טכניקות קשירה של שבויים.
מה ההבדל בין השיטות השונות?
ישנם עשרות סוגים של אומנויות לחימה קלאסיות, וכל אחת מדגישה אספקטים אחרים של קרב, חלקן ישימו דגש על בעיטות ומכות בעזרת הידיים, חלקן על נעילות והפלות. מעט מאד שיטות מלמדות לחימה על הקרקע, שכן הסמוראים היו בדרך כלל נלחמים בקבוצות, ולרדת לקרקע עם יריב עלול לחשוף אותך להתקפה מצד יריב אחר. למרות זאת יש מספר שיטות שמלמדות לחימה על הקרקע.
ההבדל העיקרי בשיטות הללו הוא החלוקה לשיטות ה-"ג´וג´וטסו" וה- "אייקי ג´וג´וטסו".
"ג´ו-ג´וטסו" – "לחימה רכה" הוא שם כללי לשיטות הלחימה הללו שנשתמרו בצורה מלאה או חלקית, או התפתחו מאז תקופת הסמוראים. (זהו שם מודרני יש לציין, בעבר נקראו שיטות אלו בשמות אחרים)
"אייקי ג'ו-ג'וטסו" הינו שם כללי לשיטות בהן יש דגש על שימוש בעיקרון ה-"אייקי" ההשתלבות באנרגיה של היריב ובשימוש בכוח שלו נגדו, והן מיועדות לחסוך באנרגיה של הלוחם, על מנת לאפשר לו להלחם לתקופה ארוכה יותר ועם מספר רב של לוחמים.
מייסד האייקידו מורהי אואשיבה למד שיטות שונות של אומנויות לחימה קלאסיות ושימוש בחרב:קיטו ריו ג'וג'וטסו, גוטו-הא יאגיו ריו ג'וג'וטסו, ג'וג'וטסו עתיק וג'ודו.
לשיטת דאיטו ריו אייקי ג'וג'וטסו אותה למד המייסד ולימד אותה במשך כ-20 שנה היתה השפעה רבה להולדת האייקידו.
האייקידו נולד עקב שאיפה חסרת פשרות של מייסד האייקידו לרדת לעומק הבנת הבודו (=דרך אומנויות הלחימה) ועולם הרוח. שאיפה זו גרמה למייסד לפתח אומנות לחימה אפקטיבית מאוד עם שורשים עמוקים לשיטות הלחימה הקלאסיות יחד עם פילוסופיה פציפיסטית ושוחרת שלום.
פילוסופית האייקידו שוללת אלימות ותחרותיות ומדגישה התפתחות רוחנית של המתאמן בנוסף לתרגול של טכניקות לחימה.